"איך את יכולה להגיד שאת לא אוהבת עדשים?" היה נזעק אבי כשסרבתי לטעום מהנזיד שהגישה אמי. "הרי עשיו היה מוכן למכור את בכורתו עבור נזיד עדשים!"…
כילדה, לא ממש הבנתי על מה ההתרגשות הגדולה, הטעם והמראה של מה שהוגש לי לא ממש מצאו חן בעיניי ואני הרי הייתי מוכנה למכור את בכורתי עבור פחות מזה, ולהיות הילדה הקטנה והמפונקת במקום זו הגדולה שעליה עורכים את כל הניסויים בהורות.
לימים, באה אמי עם בשורה: "תשמעי, קיבלתי מתכון חדש שקוראים לו מג'דרה. זה תבשיל של אורז עם עדשים ובצל מטוגן, ואין מצב שאת לא תאהבי את זה."
האמת, אהבתי. וכך התחילו יחסיי אהבה שנאה עם הקיטניה החומה הזו. במרק לא. במג'דרה כן, וגם אז… מג'דרה היה סוג של תבשיל שאמא מכינה וזהו. אף פעם לא ממש משך אותי להכין דווקא את זה. עד היום.
כי מי אמר שמג'דרה צריכה להכיל רק אורז ועדשים ובצל?
מה יכול להיות רע בשני סוגים של אורז?
ואם שני סוגים של אורז, אז מה רע אם נוסיף שני סוגים של עדשים?
ואם שני סוגים של עדשים, אז מה רע אם נוסיף גם גזר ופלפלים אדומים בנוסף לבצל?
אז זהו. החלטתי שלא יכול להיות רע. נעשה לא סתם מג'דרה, אלא מג'דרה היי-טק!
"השתגעת" מג'דרה? איכס." קפצה החיילת. "אני שונאת עדשים".
"איך את יכולה להגיד שאת שונאת עדשים, כשעשיו היה מוכן למכור את בכורתו תמורתם" החזרתי במיידית. (מעניין איך היתה לי תשובה מוכנה מראש…). "חכי ותראי מה אני מכינה ואחר כך תדברי".
ליד המנה הגשתי פרגיות שהושרו 24 שעות במישרה, טוגנו והוסמכו עם מעט קורנפלור, וקיבלו צבע וטעם שרק מי שטעם יכול להעיד עד כמה מדהים זה יצא.
החיילת, למותר לציין, טרפה את המנה ונשבעה "שאורז כזה היא לא אכלה בחיים שלה".
רוצים גם? אז יאללה, להפשיל שרוולים ולעבודה:
את העבודה מתחילים יום מראש כשמשרים את הפרגיות במרינדה (המתכון והשלבים למטה יותר).
הכנת המג'דרה:
לאורז לבן:
1 כוס אורז בסמטי
לטגן במעט שמן ולהוסיף 1.5 כוס מים רותחים.
לבשל כ- 15 דקות עד שמוכן.
לערבב ולהשאיר עם מכסה סגור עוד 10 דקות.
לאורז מלא עם עדשים כתומות:
מרתיחים מים, מוסיפים מעט מלח, ומוסיפים שקית של "תערובת אורז מלא, עדשים כתומות ואפונה יבשה – ב-10 דקות" ומבשלים 10 דקות.
מסננים ושוטפים.
עדשים ירוקות:
משרים 3/4 כוס עדשים במים, ללילה. (ניתן לעשות פעולה זו ערב קודם להכנה, יחד עם השריית הפרגיות).
מסננים ומבשלים כחצי שעה.
מסננים שוב.
לתערובת הירקות:
2 בצלים גדולים קצוצים
3 גזרים קלופים חתוכים לעיגולים
1 פלפל אדום גדול חתוך לרצועות
1 כף כורכום
1 כפית פפריקה אדומה מתוקה
מלח, פלפל.
מטגנים את הבצל עד שמתחיל להזהיב. מוסיפים את הגזר ומטגנים כחמש דקות יחד. מוסיפים את הפלפל האדום וממשיכים לטגן יחד כשלוש דקות נוספות.
ועכשיו לשלב הסופי:
מוסיפים לירקות את האורז הלבן, את תערובת האורז המלא, את העדשים הירוקות ומתקנים מלח באם צריך.
הכנת הפרגיות:
1 ק"ג פרגיות חתוכות לקוביות.
מרינדה המורכבת מ:
1/2 כוס סילאן
1/2 כוס רוטב צ'ילי מתוק
1/3 כוס רוטב סויה (אמיתי. לא בטעם סויה)
25 גרם ג'ינגר טרי מגורר
3 שיני שום כתוש
2 עלי מרווה
1 כפית זנגוויל טחון
1/2 כפית צ'ילי כתוש (יש כתבלין מוכן)
מערבבים הכל יחד ומשרים את הפרגיות לזמן של לפחות 12 שעות. (אפילו 24 שעות).
מחממים מעט שמן בתבנית ומטגנים את הפרגיות עם כל חמרי המשרה עד להצטמצמות הנוזלים.
כשהנוזלים מתמעטים ביותר, מוציאים כחצי כוס נוזלים מהתבנית ומערבבים עם 2 כפות קורנפלור.
מחזירים את הנוזלים עם הקורנפלור חזרה לתבנית וממשיכים לערבב ולטגן עד שהכל מזהיב והרוטב עוטף את הפרגיות במן ציפוי זהוב ונפלא.
הרכבת המנה:
מניחים את המג'דרה במרכזה של צלחת עגולה וחגיגית ומפזרים את הפרגיות מסביב.
רעיון נוסף הוא להניח את המג'דרה מעל צלחת מאורכת ומעליה לפזר את הפרגיות.
לגיוון – ניתן להוסיף שקדים קלויים.
השארת תגובה