סבתא שלי היתה קוראת לה תפוח אדמה מתוק, ולא זכור לי שאי פעם העיזה לעשות איתה משהו מלבד לחלוף על פניה בהתנשאות אצל הירקן בדרך לדבר האמיתי.
אמא שלי כבר העזה והכינה מרק בטטה ממתכון שלקחה משכנה שלמדה אותו בקורס בישול והנה בשנים האחרונות זכתה לעדנה השמנמנה הכתמתמה הזו, והפכה להיות חלק מתפריט קבוע בבתים ובמסעדות, כשבשל צבעה האטרקטיבי וטעמה המתקתק היא אהובה ביותר על ידי מבוגרים וילדים כאחד.
ומה רע יכול להיות בה? זמינה ונוחה כל כך לעבודה, ומשתלבת נפלא בטעמים מתוקים ומלוחים. קציצות נפלאות אפשר להכין ממנה, מרקים באלפי סגנונות, מליות למאפים על אלפי גווניהם, רטבים ומטבלים, ובעצם – כל מאכל אליו היא משתדכת יוקפץ וישודרג הן בטעמו והן בעצם האמירה שהוא מכיל בטטה.
ואני? אני אוהבת אותה ככה, כמו שהיא. אפויה בקליפתה בתנור, עם מעט תבלינים שרק מדגישים ומעצימים את הטעם הנפלא שלה. כלום חומרים ודקה עבודה, בחיי. בלי להרגיש, וקיבלתם תוספת מדהימה שתשדרג את הארוחה ותהפוך לאורחת קבועה על שולחנכם.
החומרים:
לכמות המספיקה לתבנית אחת של התנור. כמובן שאפשר להקטין ולהגדיל לפי הצורך.
4 בטטות גדולות
3 שיני שום
רוטב מייפל
שמן זית
פפריקה אדומה מתוקה
שבבי צ'ילי כתוש חריף
מלח גס
אופן ההכנה:
שוטפים ומקרצפים היטב את הבטטות, עם מים סבון וסקוץ', ותולשים סיבים סוררים באם יש על הקליפה.
חוצים כל בטטה לאורכה, וכל חצי כזה חוצים שוב לאורך.
אם הבטטה ארוכה מאד ניתן לחתוך גם פעם אחת לרוחב כך שיתקבלו חלקים קטנים יותר.
מניחים נייר אפיה על גבי התבנית ומניחים את הבטטות עם הקליפה למטה.
מזליפים על הבטטות רוטב מייפל ושמן זית, ובוזקים את התבלינים.
קולפים ופורסים את שיני השום ומפזרים על הבטטות.
מכניסים לתנור מחומם לחום של 170 מעלות ואופים עד שהבטטות מתרככות. משהו כמו חצי שעה.
כשהבטטות רכות מעבירים לצלחת הגשה ומורחים מעליהן את הרוטב שנצבר בתחתית התבנית. זה הקרמל שלנו והוא יזגג את המנה, וישווה לה מראה מבריק ומפתה.
בברכת, בטטה טעימה ושבת שלום, ואני מחכה לתגובות שלכם ולשמוע איך יצא
.
השארת תגובה