את עז תלם הכרתי לראשונה לפני מספר שנים בסדנה אסיאתית בה נטלנו שנינו חלק, כשביס מסלט השורשים שהוא הכין שם בזמנו, היכה בי באחת, ותוך שהוא גורם לכל חושיי להסתחרר, גרם לי להבין שהבחור הזה יודע להתנהג עם אוכל, ושעליו עוד נשמע. ובגדול.
מאז נשארנו חברים טובים וממש לא הופתעתי כשזמן קצר אחר כך פתח עז (שלימים הסתבר לי שהוא היה על תקן של חנון באחת העונות של היפה והחנון) את אתר האינטרנט שלו – The Kitchen Coach (מאמן המטבח), בו הוא חוקר ויורד לעומקם של כל חומרי הגלם והמתכונים שבערך קיימים בעולם, ומלמד מהי הדרך הנכונה לנהוג בהם, ומה להכין איתם.
כחובב ריאלטי ניסה לפני זמן קצר גם את מזלו בתכנית "משחקי השף", ומשם עבר אל הפרויקט הבא והחדשני שלו – הוצאת ספר בישול שמבוסס אך ורק על הירק האהוב עליו ביותר – הכרובית!
ספר הכרובית נמצא בימים אלה בשלביו האחרונים של גיוס ההמונים הדסטארט, כשהוא כבר קרוב מאד אל היעד, ואם שאלתם את עצמכם – הכיצד יתכן ספר שלם על כרובית? אז תתפלאו, אבל כן. מסתבר שכשיש לך כישרון לבישול והמון דמיון, אפשר למצוא אין ספור אפשרויות ומתכונים כשחומר גלם אחד משחק בתפקיד הראשי אצל כולם.
כבשלנית, אני יודעת היטב שהמשימה לא קלה, ולכן שמחתי ביותר, כשעוז הזמין אותי אל ביתו, לבשל עימו איזה מתכון של קציצות כרובית, ש-"אם ייצאו מוצלחות ייכנסו גם הן לספר".
אם יש משהו שאני אוהבת זה מפגשי בישול עם בשלנים אחרים, ובמיוחד כאלה שמסקרנים אותי עם שיטות העבודה וסגנונות הבישול שלהם, זה שכולם יודעים איך היום יתחיל, אבל לא באמת איך הוא הולך להסתיים.
הציפייה שלי ממפגש להכנת קציצות כרובית, היה פחות או יותר דומה לאיך שאני נוהגת להכין אותן, כלומר לבשל את הכרוביות, למעוך, לתבל ולטגן, התגלה כציפיית שווא, כי גאונות מתחילה ומסתיימת בנגיעה אחת קטנה שמשנה את כל התמונה, ופה זה בדיוק מה שקרה. חכו לסוף. בינתיים, נתחיל מהתחלה:
כשהגעתי, חיכו לי במטבח עז וחיוך ענק, כשהוא מוקף בכמה כרוביות ענקיות לא פחות, חצי טון בערך של עשבי תיבול וירוקים אחרים, שהיו חייבים לעבור אצלי טעימה אישית (את חייבת לטעום את זה, עלי חרדל!). ובעוד אני לועסת במרץ ועוברת מעלה ירוק אחד למישנהו, עז לא בזבז זמן והתחיל לפרק את הכרוביות שהגיעו עטופות בעליהן,תוך שהוא שוטף היטב את העלים ומפריד את החלק הירוק שלהם מהגיד המרכזי.
לשאלתי, מדוע הוא לא משליך את השאריות לפח, אני מוכנה להישבע שהוא החליף קצת צבעים, ואמר בקול מתרונן – לא זורקים כלום לפח! גם עלי הכרובית הם חלק מהכרובית, וגם איתם מבשלים, הנה, תטעמי. וכבר מצא עלה כרובית את דרכו לפי לראשונה בחיי. אוקיי, טעמתי, ו- וואלה, באמת טעים. עד היום טעיתי כשהתייחסתי אל העלים הללו כאל שאריות? כנראה שכן.
לא. אלו לא עלי מנגולד. אלה הם עלי הכרובית שאתם רגילים לזרוק!
את הגידים הלבנים קוצצים לחתיכות קטנות,
העלים הירוקים נקצצים גם הם, ודי בשלב הזה, כשראיתי את כל הפיסות הקצוצות הללו, כבר התחלתי לפשפש במזווה העשיר של עז, כי ידעתי מה אני הולכת להכין מהם. החלטתי להכניס את המטבח התורכי שלי לתוך המטבח המעודן של עז, וכך נולד לו תבשיל כרובית וחצילים ללא כרובית בעצם:
טיגנתי בצל במחבת גדולה, הוספתי כמה שיני שום כתושות, ואז הוספתי את גידי הכרובית הקצוצים
במחבת נפרדת טיגנתי קוביות חציל, כשאל גידי הכרובית כבר הכנסתי רסק עגבניות, כמה עגבניות טריות מרוסקות שעז גירד בעצמו, פפריקה וכמה פלפלי צ'ילי קצוצים.
לאחר שהחצילים הזהיבו הוספתי אותם אל המחבת, קצת מים, כיסיתי במכסה ונתתי לכל להתבשל יחד על אש קטנה.
לקראת סוף הבישול, לאחר שגידי הכרובית התרככו היטב, הוספנו לתערובת על עלי הכרובית הירוקים, לעוד בישול קצר.
זה מה שיצא בעצם. וזה היה כל כך טעים! פשוט ארוחה נהדרת גם לצמחונים וטבעונים, וגם לסתם מי שמחפש תוספת מעניינת וצבעונית ליד האוכל.
בזמן שאני שקדתי על התבשיל שלי, עז לא בזבז את זמנו וטרח על הכנת הקציצות: אלף סוגים שונים של ירקות ירוקים נקצצו והועשרו במחיות שונות וב..כרוביות קצוצות טריות.
לרגע התבלבלתי. האם אין צורך לבשל את הכרובית טרם הכנסתה לקערה? אין כל צורך, היתה התשובה, חכי ותראי.
אז חיכיתי וראיתי, ואכן, בטעימה הראשונה, יחד עם רכות הקציצה, נוצרו להם ביסים קטנים וקראנצ'ים מהכרובית הטרייה, וזה כל כך הקפיץ את חוויית הטעימה, ופשוט הפך את הקציצה למשהו אחר לגמרי ממה שמכירים. כפי שאומרים – הבדל אחד קטן עושה את הכל.
ועכשיו, כל שנותר לכם הוא למהר ולרכוש את הספר ברכישה מוקדמת ובמחיר מוזל דרך מימון ההמונים, (ההרשמה נסגרת בתאריך 24/1/17) ולי להמתין בציפייה דרוכה ולראות האם שני המתכונים הנהדרים הללו יזכו לראות אור בספר הכרובית הראשון.
מה אתם אומרים?
/
1 תגובה
יעל
22 בינואר 2017 10:01כרובית….סיפור אהבה
השארת תגובה