אלומת אור וטעם – מסעדת "אלומה" במלון קראון פלאזה ירושלים

לפני שאתחיל לספר על חוויותי במסעדת "אלומה" החדשה שנפתחה לאחרונה בירושלים, אני רוצה לומר כמה
מילים על השף שנבחר להוביל את המקום: מיכאל כץ, אחד האנשים היותר מוכשרים שהתברכנו בהם בסצינה הקולינרית שבמדינתנו הקטנה.

איש צנוע ונחבא אל הכלים, שכבר יצא לי לסקר בעבר כמה מסעדות שבהן מגע הקסם שלו הפריח את
המקום (אדום, חבה) כמו פיה שעפה לה מפרח לפרח, נושקת לעלי הכותרת שלו למען יפרחו וייצבעו
לנצח וממשיך הלאה.

כשנכנסים לתוך מסעדת אלומה, אשר שוכנת לה בתוך מלון קראון פלאזה המפואר בירושלים,
מרגישים לרגע כאילו הזמן קפא ועמד מלכת, והנה אנחנו נזרקנו היישר אל תוך האלגנטיות של
אירופה הקלאסית, שבה גברים מכובדים עם חליפות ונשים במיטב מחלצותיהן יושבים וסועדים
להם את ארוחת הערב, בנחת, תוך כדי לחישות חרישיות.

לשמחתי, באותו הערב היו רבים כאלה, והמסעדה היתה מלאה, ולכן קיבלנו, צוות הבלוגרים
והעיתונאים שהגיע למקום, ואני, את החדר הפרטי האינטימי והמהודר.

כך נראה בר המשקאות בכניסה למסעדה:

החדר הפרטי:

עת התמקמנו, התחילו להגיע לשולחן מנות פתיחה רבות ומגוונות, שרק הן יכולות להיות ארוחה שלמה,
ובראשיתן, לחם מחמצת שנאפה במיוחד עבור מסעדת אלומה ומוגש בחינם. (שמחתי לשמוע כי יש
יותר מדי מסעדות שמחייבות על הלחם בפתיחה, ולי זה תמיד צורם).
יחד עם הלחם מגיעים מטבלים שונים וטעימים שיצרו חגיגה של צבעים מרהיבים: פסטו, סלט ביצים
אלומות, ממרח קרם חצילים, ממרח סלק ואריסה.

סלט סביח חם עם חציל קלוי, גרגירי חומוס, אריסה, עגבניות, טחינה וביצה עלומה פריכה שהיה וריאציה
צבעונית ופיקנטית לסביח המוכר והאהוב.

הבא בתור – פורל כבוש בסגנון גראבלקס מנה יפיפיה וחביבה.

המנה הבאה – הפילה אותי מהכסא: טונה אדומה בציפוי פריך עם סלט עדין של מלפפון וטפיוקה.
ורוטב סויה ג'ינג'ר, עם קציפת ווסאבי- מיונז. הדג היה עסיסי להפליא, וכשמערבבים יחד את
כל הרטבים, מקבלים חגיגת טעמים שמקפיצה את בשר הטונה עשרות מונים קדימה.

זוכרים שפעם לא אהבתי קרפאצו? אז מאז עברו הרבה דגים, ויותר נכון בשרים מעושנים על הכנרת,
ומנת הקארפצ'יו בקר בשמנים ארומטים, סלט שומר ופטרוזיליה פריכה עם קרם חזרת הפכה לביס מושלם כמערבבים את הכל יחד.
כל כך אוהבת את משחק הטעמים והצבעים שחוזר ומאפיין את המקום. מה שכן, דווקא מהחזרת ציפיתי
קצת ליותר חריפות והתחושה היתה יותר של קרם איולי רגיל.

הסלט הבא היה גאוני לחלוטין ומתאים לעונה: סביצ'ה של מוסר ים עם, תנחשו? קוביות אבטיח, גמבה,
פלפל חריף, ג'ינג'ר, לימון, שמן זית ושקדים קלויים. קוביות האבטיח היו לחלוטין שיחוק אדיר והשתלבו
נפלא עם שאר מרכיבי המנה.

המשכנו הלאה למנה של סרדינים בכבישה חמה עם שמן, שום קונפי ואריסה עדינה שפחות התחברתי אליה.

נו, אפשר בלי איזה סלט? אז גם סלט עלים עם אגסים ביין הגיע כדי לרענן את הטעמים ולהכין אותנו
לעיקריות. סלט עשיר ומלא טעם. אהבתי מאד.

כשזרם המנות הראשונות פסק בסופו של דבר, התחילו להגיע המנות העיקריות.

הראשונה מביניהן היתה מנת סלמון במעטפת בצק סיגרים ובצל שאלוט, פיטריות שמפניון ורוטב יין אדום,
שהיתה נראית בתחילה כמו סושי אך היתה משהו אחר לגמרי. שילוב הטעמים היה מושלם אך מעט כבד,
אולי בשל עודף שמן.

מנה עיקרית נוספת ונהדרת היתה של אנטריקוט בגריל, בליווי רוטב הולנדייז על בסיס שום קונפי
ועשבי תיבול, בתוספת קרוקטים של תפוחי אדמה. האנטריקוט הגיע עסיסי ובמידת בשר מעולה,
והקרוקטים היו פריכים ומלאי טעם.

מנה נוספת שמאד אהבתי, ושהזכירה לי את בית סבתא, היתה מנה של טבעות פילה בקר מבושלות
ברוטב בצלי שאלוט ויין אדום, לצד תפוח אדמה ננסי. הפילה היה עסיסי ורך, והשף ציין כי הוא מגיע
בכשרות של הרב מחפוד.

למען האמת, למיכאל השף היתה תכנית להוציא לנו עוד ועוד מנות עיקריות, אבל פה התחננו
על נפשנו, וביקשנו לעצור פן לא נוכל להקים את עצמנו מהכיסא בסוף הערב. לפיכך, התחילו
להגיע המנות האחרונות.

לפני שאסקור את הקינוחים הנהדרים שהמקום מציע, אני חייבת כמה מילים על הקונדיטורית
שמכינה אותם:

מדובר בבחורה צעירה עד מאד, מה זה צעירה? ילדונת ממש. בת עשרים וקצת, אך מפוצצת
בכישרון, בשם אוראל יצחק משה (תזכרו את השם!) שלקחה על עצמה פיתוח של מתכונים
מאתגרים במיוחד: פרווה, אך עם תנאי- ללא מרגרינה וללא שמנת צמחית.

ללא ספק הילדונת המקסימה הזו, בעלת החיוך הכובש, עמדה יפה במטלה, והקינוחים הנהדרים
שקיבלנו לסיום הארוחה הם העדות לכך.

טפיוקה בקרם מנגו, מרקחת פירות יער, פיסטוקים מקורמלים וקציפת משמש שהיה מבחינתי
גולת הכותרת של הקינוחים. מעדן מרענן, מתוק וחמוץ, נפלא בטעמו וביופיו.