הימים היו ימי שנות התשעים המוקדמות, כשהלחם הזה כיכב כמעט בכל בית שאליו הגעת להתארח. היו אלה ימים של שולחנות עמוסים בפטריות מוקרמות, מטבלי גבינות וחמאת שום שהוגשו לצד לחם ביתי רך וחמים, ובתוך התישבוחות על טעמו הנפלא תוך כדי מריחה ואכילה, היה מתגלה הסוד שמדובר בלחם בירה שאינו צורך שמרים, אינו צורך התפחה וכל כולו ערבוב של שלושה מצרכים וקדימה לתנור.
כך עבר סוד הקסם מאוזן לאוזן והגיע כמעט לכל בית ששלף את המתכון ברגעים של אורחים מפתיעים או רעב כבד ומיידי, שכן מדובר בלחם שתמיד מצליח ושאין מצב שלא יתפח או שייצא במרקם לא טוב.
ברבות השנים, נשתכח מעט מלב, והנה, דווקא בימים עסוקים אלה, כשהזמן של כולנו חומק מבין האצבעות, ומתכונים ברגע הולכים ותופסים את מקומם של אלה הארוכים והמושקעים יותר, הגיע הזמן להחזיר אותו שוב לקדמת הבמה.
המתכון שלפניכם הוא המתכון המקורי שהייתי מכינה בניינטיז המדוברים, והיה להיט אצלנו בבית. מדובר במתכון בסיסי שניתן להכינו כפי שהוא או לשדרג בעזרת תוספות לפי טעמכם ולפי המלאי בבית כגון: אגוזים קצוצים, חמוציות, זיתים קצוצים, עשבי תיבול קצוצים, ואף פטריות ובצל מטוגנים, כשאת התוספת מוסיפים לבלילה לאחר שמערבבים אותה והיא מאוחדת, לעוד ערבוב קצר פנימה ודי.
החומרים: (לחם אחד בתבנית אינגליש קייק)
2.5 כוסות קמח לבן רגיל
1 שקיק אבקת אפיה
500 מ"ל בירה לבנה
3 כפות אבקת מרק בטעם פטריות
1/2 כפית מלח
מעט גרעיני חמניה לעיטור
אופן ההכנה :
מערבבים בקערה את הקמח עם אבקת האפייה, אבקת המרק, המלח והבירה עד לקבלת תערובת אחידה, התערובת היא רכה מאד. זה השלב להוסיף את התוספות באם רוצים, בערבוב קצר ומהיר.
מניחים דף אפיה בתוך תבנית אינגליש קייק, מרססים את הקרקעית והדפנות בתרסיס שמן, ויוצקים את התערובת לתבנית.
מפזרים גרעיני חמנייה על התערובת ומכניסים לתנור לחום של 150 מעלות.
אופים 40 דקות עד שהלחם מתייצב. הלחם לא משחים מאד אלא מקבל צבע זהוב בהיר. לאחר שהוא מתייצב בתנור, ניתן להגביה את החום ל-180 מעלות ולאפות עוד חמש דקות להגברת ההזהבה.
מוציאים מהתנור, מחכים רבע שעה ורק אז פורסים ומגישים.
הלחם טוב במיוחד באותו היום. אם נשאר עוד לחם ליום שלמחרת, מומלץ לחמם אותו קצת בטוסטר אובן.
בתאבון! ואני אשמח לראות את תמונות הלחמים שלכם ולשמוע על הגיוונים שלכם.
השארת תגובה