השמש השוקעת על בתיה הישנים של יפו, בואכה שוק הפשפשים, משתלבים באורות הרחוב שמתחילים לנצנץ ולהאיר את העיר בסופו של עוד יום עמוס עוברים ושבים, מבקרים, סוחרים וסועדים שפקדו אותה במהלכו.
מכשיר הווייז מנתב אותנו ברחובות הצרים, תוך שאנו נשמעים להוראותיו המדויקות: ימינה, שמאלה, שוב ימינה, שוב שמאלה, והנה היא כאן ניצבת מימין, חבויה קלות בינות העצים – מסעדת לימה ניפו היפנית, מחוז חפצנו.
מסעדה שלקחה את ההשראה לפתיחתה מאירועים שקרו לפני כ-100 שנה. או אז יצרה הגירה המונית של יפנים ללימה, בירת פרו, תרבות קולינרית חדשה ששילבה בין שני המטבחים, ועל בסיס אותם עקרונות קולינריאיים, פתחו המסעדן הצרפתי יהודי יורם פרץ, והשף הבריטי כריס גולדינג, את מסעדת לימה ניפו שתייצר ותגיש לסועדים מנות המכילות טעמים פרואניים בעזרת טכניקות בישול יפניות.
נשמע מעניין? אכן. לפיכך התכנסנו כאן.
יורם קיבל אותנו במאור פנים, וכבר על ההתחלה שמחתי על שלא מכבר צחצחתי מעט את האנגלית שבפי, משום שהשיחה איתו ועם צוות המלצרים התנהלה כולה באנגלית. כששלו – במבצע צרפתי מקסים ומשובב נפש. רציתי לקפוץ לחו"ל? אז הנה. כבר הרגשתי קצת ממנו כבר בארץ.
בכדי להיכנס לאווירה הניו יורקית המאפיינת את המקום, פתחתי בקוקטייל פירות יער טעים צונן ומרענן
את הארוחה פתחנו בצ'יפס פלנטיין. צלחת שהתקרובת שהוגשה עליה נראתה כמו ציור. לא פחות ולא יותר.
פלנטיין באם תהיתם, הוא סוג של פרי הגדל בדרום אמריקה, הנראה כמו בננה, אבל הוא ממש לא. משמש בעיקר לטיגון ואפייה, ובלימה ניפו הוא מוגש בשילוב של טונה טרטר וצ'ילי.
זו מנה שבה העיניים אוכלות עוד לפני שבלוטות הטעם נכנסות לפעולה, וכשזה קורה, החוויה אך מתעצמת והופכת לשלמה.
מנת פתיחה נוספת שקצרה מחמאות נקראה בשם טירטידי סלמון על מיסו מנגו. פיסות ענוגות של סלמון נא וטרי עד אין קץ, הונחו מעדנות על רוטב מנגו ופלפלי חלפיניו. דג טרי, נמס בפה ללא כל טעמי לוואי וסיבים מיותרים, וכאן, אילו הייתי עוצמת את עיניי, לא הייתי מזהה שזהו דג חי הבא אל קרבי.
מנת פתיחה נוספת ומומלצת עד מאד היתה של טונה טטאקי, אשר גם בה היתה ניכרת טריות הדג, הן בצבעו האדום הבוהק, והן בטעמו הטוב והמרקם הנמס בפה.
מי שפחות מתחבר לדגים נאים ישמח להתענג על צ'יפס קישוא פריך שהיה כיף לנשנש ולפצח את גרגירי המלח הקטנים שנבזקו מעליו.
למנה עקרית הזמנתי בס שלם בטמפורה שהגיע בגשה ייחודית עם סלט עגבניות, בצלים וכוסברה. מנה טעימה מאד, יפה ומעניינת.
עקרית נוספת, פאר היצירה והטעם: ספריבס ברוטב חמוץ מתוק, שבשרו הרך היה עשוי בדיוק במידה. מנה ענקית שמתאימה לשני סועדים, וגרמה לנו להחניק אנחות עונג פליליות.
זמן הקינוחים הגיע, ואין כמוני באהבת המתוקים הללו. מדליונים של שוקולד מריר עם מרק פטל ושוקולד היתה מרהיבת עין. כל עוגת שוקולד כזו נבצעה לביסים קטנים שנטבלו כל אחד בזמנו ברוטב הסמיך והטעים, שם הן שינו את מרקמן לחלוטין והפכו עסיסיות ומלאות טעם.
יחד עם זאת, המנה האחרונה שהוכתרה אצלי כמנצחת הערב היתה של קרם ברולה בטטה ופטל. תוספת מפתיעה של מחית בטטות ששולבה בתערובת הקרמית, נתנה מתקתקות לא אופיינית לקינוח המוכר, וזה בתוספת הפטל והמנדרינה שמעליו, יצרו מנה שפשוט אי אפשר היה להפסיק לאכול, למרות ששבעתי עד כלות.
לסיכום: אין ספק שמדובר במסעדה יוצאת דופן במחוזותינו. מי שמחפש אירוע אוכל שובר שגרה, ימצא בלימה ניפו מקום שירקיד את בלוטות הטעם, ויקבל חוויה קולינרית טעימה ומיוחדת במינה.
רחוב רבי תנחום 6, תל אביב-יפו, טלפון 03-5734404
שעות פתיחה:
א’ – ה’ 19:00 – אחרון הסועדים
ו’ – סגור
שבת 19:00 – אחרון הסועדים
השארת תגובה