כפי שהבטחתי בחלקו הראשון של הבילוי בירושלים, הגיע העת לפוסט מיוחד על ארוחת הערב שבה סעדנו את ליבנו: מסעדת דולפין ים הוותיקה, השוכנת מטרים ספורים ממלון IBIS שבו התארחנו, ואשר חוגגת בימים אלה 50 שנה להיווסדה., ואשר לרגל המאורע השיקה תפריט מיוחד עם מנות מהמטבח הצרפתי הנושקות למטבח הירושלמי האותנטי, לצד יין לבן שיוצר במהדורה מוגבלת בשיתוף עם יקב אורטל מצפון רמת הגולן.
המסעדה החמימה והומת האדם, הייתה מקום מפלט מושלם מהקור הירושלמי, ועת התיישבנו מיד התמלא השולחן במגוון סלטים בכדי להכין את הבטן לעתיד לבוא. כרובית מטוגנת, איקרה, טחינה, חצילים פיקנטיים, אבוקדו, סלק, ציזיקי, אלה הם חלק מהמבחר שהתמלא שוב ושוב בכל פעם שהתרוקנה איזו צלחת, והם הגיעו עם פוקצ'ה חמה ונמסה בפה שפשוט אי אפשר היה להפסיק לזלול. רק המחשבה על מה שצפוי לנו בהמשך עצר אותנו מלחסל את כל הפוקאצ'ה, וטוב שכך.
בין המנות הראשונות המיוחדות אפשר היה למצוא סביצ'ה תותים חלומי, שהוגש בתוך גביע יפיפה. פיסות עדינות של מוסר ים שהתמזגו בצורה מושלמת עם קוביות של תותי שדה ובצל ירוק, כשרוטב חמצמץ עוטף את הכל יחד והופך את כל המנה הזו לחגיגה לעיניים ולחיך.
מנה ראשונה נוספת היתה קרפצ'ו לוקוס ששוטח דק דק והוגש כמו ציור על הצלחת עם ירקות צבעוניים וקצוצים דק. פיסות הלוקוס נמסו על הלשון ופשוט היוו את אחת ממנות המוצלחות ביותר שטעמתי.
מנה מושלמת נוספת בראשונות היתה של כבד אווז שמוגש לבחירה ברוטב של פירות יער או שמנת ותאנים. מטעמי כשרות בחרנו בזה עם פירות היער, והכבד הגיע מוגש על ברוסקטה פריכה, השתלב בצורה מושלמת עם הרוטב החמצמץ מתוק, והיה פשוט נמס בפה.
מבחינת מנות עיקריות המסעדה אמנם נקראת דולפין ים, אך היא בהחלט מאפשרת גם לחובבי הבשר ליהנות ממגוון של בשרים משובחים. העובדה הזו התיישבה מצוין עם בן זוגי הקרניבורי ועם חיבתי העזה לדגים.
לא הצלחנו להחליט איזה חלק של בשר יותר מתחשק לנו לאכול אז הלכנו על פלטת בשרים, מה שהתברר כהחלטה מעולה, שכן הגיעה לשולחן פלטה ענקית שכללה 2 שיפודי אנטריקוט שלצערי היו מעט קשים, 2 מדליוני פילה ו-2 צלעות טלה שעשו תיקון והיו רכים ונימוחים, וכן 4 קבב טלה נהדרים, רכים ועשירים בטעמים.
לצד פלטת הבשרים הגיעו מחבת מתכת מקסימה ובה תפוחי אדמה בטעם מדורה אפויים בקליפתם, שהיוו תוספת חמה וטעימה.
לצד הפלטה הזמנו את אחת ממנות הספיישל של הדגים, ולשולחן הגיעה צלחת ובה דג סול ענק, שום דבר ממה שאתם מכירים מהשקיות הקפואות שקונים בסופר, אשר שחה ברוטב מטריף של יין לבן ושום.
הדג היה סופר עסיסי ובשרני, וכל ביס ממנו היה עונג צרוף.
ון
בשלב הזה היינו כבר ממש מפוצצים, אבל מי אני שאגיד לו לקינוחים, ובפרט שאמרו לי שיש עוגת שוקולד נמסיס בעניין. מה אגיד לכם, הקרם ברולה היה קרם ברולה כמו שמכירים, אבל עוגת הנמסיס, רבותיי, זה משהו שרק בשבילו שווה להגיע שוב לירושלים.
עוגה מושלמת ממש! שוקולדית, רכה ונמסה בפה, וכן, היא היתה טעימה בדיוק כפי שהיא נראית:
שמחים, שבעים, וטוביי לב חזרנו אל המלון שלנו, נפלנו תשושים על המיטה אך עם טעם טוב בפה (תרתי משמע) וזכרונות נהדרים מערב שמח וטעים, ועם הבטחה לחזור לכאן שוב.
השארת תגובה